מוזיקה מזרחית

מוזיקה מזרחית

בזמן שזמרי הכרם והחפלות התמקדו במוזיקה תימנית וישראלית זמרי המועדונים התמקדו בסגנונות ולחנים שונים אשר דמו יותר לרוק לועזי
קחו לדוגמא את " ניסים סרוסי – איני יכול " בגנון הסן רמון הצרפתי שבו, בהמשך התגבשו שני הסגנונות וניהיו למה שאנחנו מכנים מוזיקה מזרחית או מוזיקה ים תיכונית.
ההתפתחות של המוזיקה המזרחית והים תיכונית בשני ערוצים שונים קיבל יחד מפלה ולא נכון מצד התרבות בישראל,
התנהגות זו באה לידי ביטוי בהצנשאות ויחס מזלזל שמו את המוזיקה המזרחית בסוג של פינה תנתנו לה שעה מיוחדת בה הושמעה המוזיקה המזרחית ואו הים תיכונית ברדיו
המוזיקה המזרחית ניסתה לפרוץ בדרכים רבות אבל הדרך המקורית ביותר הייתה דוכני הקסטות משם הגיע הביטוי " מוזיקת קסטות "
בשנות ה-70 ועד תחילת שנות ה-80 התקיים מדי שנה פסטיבל הזמר המזרחי זמרים רבים ראו בפסטיבל זה הדרך היחידה להיכנס לתודעה בתקשורת,
הופיע שם שימי תבורי וגם זוהר ארגוב אשר זכה בפסטיבל בשנת 82
בשנה זו יצא גם אלבומו של זוהר ארגוב – נכון להיום שכלל את הלהיטים "נכון להיום", "כבר עברו השנים" וכמובן "עוד דקה את נעלמת"
אלבום זה נחל הצלחה עצומה ובכל הקשור למוזיקה המזרחית זוהר ארגוב נקרא ה-"מלך".
בשנים אלו וגם שלאחרייה היה אביהו מדינה לאיש שעשה את זוהר ארגוב וגם היה האיש בקדמת המוזיקה המזרחית "הדובר" של המוזיקה המזרחית
הוא שמחה על האפליה הממסדית וביקש שמוזיקה מזרחית תיראה בעיני כולם כמוזיקה ישראלית לכל דבר,
הוא שביקש לקרוא למוזיקה מזרחית "מוזיקה ים תיכונית" על מנת להראות שהמוזיקה הזו נוצרה בישראל ולא בארצות המזרח או ארצות ערביות.
אביהו מדינה תרם ותורם רבות למוזיקה המזרחית בהיותי זמר ובעיקר בהיותו כותב ומלחין שירים לזמרים המובילים בתחום לדוגמא זוהר ארגוב וחיים משה.

רק בשנות ה-90 המוזיקה המזרחית נכנסה ללב ליבה של המדינה וכלי התקשורת
את זה ניתן לראות על ידי זכייתו של אייל גולן בתואר זמר השנה כאשר השיר דמעות זוכה לשיר השנה כל זאת קורה בשנת 1998
בשנת 1999 נבחרה שרית חדד לזמרת השנה.
מוזיקה מזרחית היום היא המוזיקה שמושמעת הכי הרבה במדינה וזה לאור בקשת הקהל המוזיקה נהדרת ובעלת קהל עצום במדינה.