שידור מוזיקה בישראל החל ביריד המזרח בשנת 1932. בזמן קיום היריד הופעלה לראשונה תחנת שידור בשפה העברית. התחנה הקדישה זמן לשידורי מוזיקה.
בשנת 1936 התרחבו שידורי התחנה כאשר נפתחה תחנת הרדיו של שירות השידור של פלשתינה (Palestine Broadcasting Service) ובמסגרתה שידר קול ירושלים בעברית. קרל סלומון, מלחין, מנצח וזמר, יליד גרמניה, מונה למנהל מחלקת המוזיקה של התחנה. "הצלילים המוזיקליים הראשונים שהושמעו באירוע ההשקה בקעו מן הפסנתר של אריה זקס, שניגן את המבוא לשיר שהושר מפי החזן חיים ויטוריו ויינברג". בתחילת הדרך נוגנו הקטעים המוזיקלים על ידי אנסמבל שהורכב ברובו מעולים ממרכז אירופה. בשנת 1938 אורגן מחדש האנסמבל והוקמה התזמורת של שירות השידור של פלשתינה (לימים התזמורת הסימפונית ירושלים). בתכנית הקונצרטים הושם דגש על נגינת מוזיקה קלאסית ישראלית מפרי עטם של מלחינים שחיו באותה תקופה בארץ ישראל. בקונצרטים שבוצעו ב-1938 נכללו סוויטות לכלי מיתר, שחוברו על ידי ורדינה שלונסקי, יוסף טל ומרדכי סתר; וריאציות על שיר פלשתיני מאת קרל סלומון; ושיר ערש למיתרים מאת המוזיקולוג פטר עמנואל גרדנויץ. [1]
לאחר מלחמת השחרור הוסב שם התחנה מ"קול ירושלים" ל"קול ישראל". מונה שבתאי פטרושקה, מנצח, מלחין, נגן קונטרבס ומעבד, למנהל המוזיקה ואילו סלומון התמנה למנהל מחלקת המוזיקה.
בשנת 1962 פוצלו שידורי "קול ישראל " לרשת א' ורשת ב' ולשידורי המוזיקה הוקדשו 4-6 ביום[2].
בשנת 1968, לאחר פרישתו של פטרושקה, מונתה מיכל זמורה-כהן למנהלת חטיבת המוסיקה.
ב-1 במאי 1983 (ל"ג בעומר, תשמ"ג) הוקמה "קול המוסיקה" כרשת נפרדת. במתכונת זו הרשת שידרה במשך 18 שעות ביממה (משש בבוקר עד שתיים עשרה בלילה) ומאוחר יותר הורחבו שידורה לעשרים וארבע שעות ביממה.
ב 2007 הוחלף שם התחנה לתקופה קצרה ל"כל המוסיקה", אך בעקבות חילופי גברי ה"קול" חזר ל"מוסיקה".
תודה לאתר ויקיפדיה על המידע !!!